שרשראות לא-אטומות, הידועות גם בשם שרשרות ללא שמן- או שרשראות סטנדרטיות, הן סוג נפוץ שנמצא במערכות הילוכים לאופנועים. המאפיינים הבסיסיים שלהם הם כדלקמן:
מבנה פשוט: השרשרת מורכבת מחוליות פנימיות, חוליות חיצוניות, פינים ותותבים. אין אטמי גומי בין הקישורים הפנימיים והחיצוניים, מה שמביא לעיצוב פשוט יחסית.
דרישות תחזוקה גבוהות: בשל היעדר הגנת איטום, הפינים והתותבים חשופים ישירות לסביבה החיצונית. הם רגישים לזיהום מאבק, בוץ, מים וזיהומים אחרים, מה שמוביל לבלאי מואץ. כתוצאה מכך, נדרשת תחזוקה תכופה יותר של ניקוי וסיכה.
נוטה להתארכות: במהלך השימוש, בלאי בין הפינים והתותבים גורם לעלייה בגובה השרשרת, וכתוצאה מכך להתארכות השרשרת. בדרך כלל, כאשר התארכות השרשרת עולה על 1% מאורכה המקורי, יש לשקול החלפה כדי למנוע בלאי נוסף של גלגלי השיניים.
עלות נמוכה יותר: בהשוואה לשרשראות אטומות, לרשתות שאינן-אטומות יש עלויות ייצור ומחירי רכישה נמוכים יותר, מה שהופך אותן לתצורה נפוצה עבור הרבה-אופנועים קטנים ודגמי כניסה-.
יעילות הילוכים גבוהה יותר: ללא ההתנגדות של אטמי שמן, שרשראות שאינן{0} אטומות חוות הפסדי חיכוך נמוכים יחסית במהלך הפעולה, ומציעות באופן תיאורטי יעילות שידור גבוהה יותר.
יישומים: נפוץ באופנועים קלים, בדגמי-קטנים (לדוגמה, מתחת ל-80 סמ"ק), ותרחישים המעדיפים רגישות לעלות או נוחות תחזוקה.
